פסק-דין בתיק ת"ק 16490-04-11

1.         עסקינן בתאונת שרשרת ומתביעת התובעת עולה סדר נסיעת הרכבים ואופן קרות התאונה בסדר הבא: רכב אשר נסע לפני רכב התובעת בלם ובעקבות כך בלמה גם התובעת מבלי שיהיה מגע כלשהו בין רכבה ובין הרכב לפניה.

            רכב אחר, אשר נסע אחרי רכב התובעת ,שהיה נהוג בידי הנתבע 1 מר אסף ארמן (להלן:"אסף") ושהיה מבוטח על ידי הראל חב' לביטוח בע"מ (להלן:"הראל")  לא שמר מרחק וכתוצאה מכך, פגע בעוצמה בחלקו האחורי של רכב התובעת ופגיעה זו הדפה את מכונית התובעת לעבר הרכב הראשון שנסע לפניה. אחרי רכבו של אסף נסע רכב שהיה בבעלות הנתבעת 3 ,שהיה נהוג בידי הגב' ורדה רז (להלן:"ורדה") ושהיה מבוטח על ידי הנתבעת 4 (להלן:"מגדל").

            התובעת מדגישה, כי אסף טען שהרכב שהיה נהוג בידי ורדה, פגע ברכבו והדפו לעבר רכב התובעת.

            מאחר והתובעת לא נענתה לפניותיה ואף צד מהצדדים המעורבים לא לקח אחריות לגרם הנזק - הגישה היא תביעה זו נגד כל המעורבים בתאונה על מנת לפצותה בסכום של 11,174 ש"ח, הכולל בחובו: ערך הרכב בניכוי שרידים בסך של 9,174 ש"ח, שכ"ט שמאי בסך של 1,000 ש"ח, שונות-ימי עבודה,נסיעות,טלפונים,עגמת נפש וטרחה בסך 1,000 ש"ח.

2.         אין ספק ואין חולק, שלרכב התובעת נגרם נזק העולה על 60% מערך הרכב ולכן הוכרז הרכב כאובדן כללי. מחוות הדעת של שמאי מטעם התובעת עולה, שהנזק במוקד האחורי של הרכב הועמד ע"ס של 18,377.88 ש"ח ואילו במוקד חזית הרכב הועמד הנזק על סך 10,656.92 ש"ח. (ראה חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה).

            למרות הנזק שנגרם - ואין ספק שהוא נגרם כתוצאה מאירוע תאונתי זה- הרי שלאור טענות המעורבים בתאונה, יש נזק- אך אין מפצה, שכן כל אחד מהם מבקש לדחות את התביעה נגדו וכל אחד סבור שהאחריות רובצת על זולתו.

            האם נסיבות המקרה אכן מצדיקות תוצאה מעין זו? התשובה היא שלילית ולהלן יובאו, בקצרה, העובדות והנימוקים אשר הביאו את בית המשפט להכרעה בנדון דנן.

3.         א.         אסף והראל הגישו כתב הגנה משותף, בו מתבקש בית המשפט לדחות את התביעה

נגדם ולהצדקת בקשה זו מעלים הם, בין היתר, את הטענות הבאות:

א)         אסף נסע בשיירת רכבים מאחורי רכב התובעת ולפתע הבחין, שהתובעת בולמת בפתאומיות ועל כן בלם גם הוא ונעצר מבלי לפגוע ברכב התובעת. לפתע, הגיח מאחוריו רכבה של ורדה במהירות ופגעה בחלקו האחורי של רכבו וזה נהדף לעבר רכב התובעת.

ב)         אסף והראל סבורים, שורדה נהגה ברשלנות, לא בלמה בזמן, לא שמרה מרחק והיות וגם נהגה במהירות מופרזת , בפזיזות ובקלות דעת - פגעה ברכבו של אסף וכתוצאה מכך נהדף הוא לעבר רכב התובעת.

ב.         ורדה ומגדל היו סבורות, שכלל אין יריבות ביניהן ובין התובעת ודין התביעה נגדן להימחק ולטענה זו מוסיפות הן טענה נוספת והיא, שהאחריות לנזקי התובעת רובצת על אסף אשר פגע ברכב התובעת מאחור ואילו ורדה הצטרפה לתאונה קיימת ופגעה קלות ברכבו של אסף.

4.         לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי במסמכים אשר צורפו ואשר הוגשו במהלך הדיון, אני מחליט כדלקמן:

א.         א)         מהפגיעות המפורטות בחוות הדעת שהגישה התובעת עולה, שרכבה נפגע

הן בחלקו הקדמי והן בחלקו האחורי - דבר המוכיח, שאכן היה מגע בין

רכבה ובין הרכב שנסע לפניה, אך השאלה היא, מתי נוצר מגע זה - האם

כתוצאה מפגיעת הרכבים שנסעו אחריה או שמא פגעה התובעת עוד קודם

לכן ברכב שנסע לפניה ורק לאחר מכן פגעה בו שוב לאור הפגיעות בחלק

האחורי של רכבה.